התעלה הגדולה (Grand Canal, איטלקית. Canal Grande) "מחלחלת" לכל ונציה, מתעגלת בצורת S שמקורה באגן סנט מרק ומסתיימת בתחנת הרכבת סנטה לוסיה. מסלול ימי ישן זה משתרע על פני כמעט 4 קילומטרים, ורוחבו נע בין 30 ל 90 מטר. בממוצע עומק התעלה הוא כ -5 מטרים.
מספר עצום של מבנים משתרעים לאורך חופי מים תכולים - כ -170 שרובם הוקמו בתקופה משנות ה 1200- עד 1700 של המילניום האחרון.
מרבית התחבורה הציבורית הציבורית והפרטית, בין אם מדובר באוטובוסים מים, גונדולות או סירות של תושבי ונציה, עוברת לאורך התעלה הגדולה, אותה חוצים שלוש הגשרים הגדולים ביותר: גשר פיאטל ריאלטו, גשר פונטה ג'לי סקאלזי וגשר האקדמיה (פונטה) dell'Academia). לא הרחק מגשר סקאלזי, לפני זמן לא רב הופיע מעבר נוסף למדי למדי מעבר לתעלה - גשר החוקה (פונטה דלה קוסטיטוזיונה).
הסיפור
היסטוריונים מאמינים כי התעלה הגדולה פרושה ברחבי ונציה המופלאה בדיוק באותם מקומות בהם נהרה לפני שנים רבות. ראוי לציין את העובדה שמדובר בלגונה הוונציאנית ותעלותיה שמשכו את המתיישבים הראשונים שחיפשו מקלט מההפצצות האינסופיות של מדינות כובשות שונות.
עד המאה העשירית זה היה אולי החלק המרכזי ביותר בעיר, שם רוכזו שווקים ונקודות מכירה. והיה הסבר לכך: אוניות מעבר לים הגיעו לכאן עם סחורות מפוארות וייחודיות לשטח המקומי, שסיפקו לאזור ונטו שגשוג מהיר. אגב, בתים רבים הממוקמים לאורך התעלה נבנו על ידי סוחרים אמידים שסחרו ישירות על המים.
עד המאה ה -12 וה -13 החזיתות של מבנים המתנשאים מעל מרחב המים של התעלה הגדולה החלו לרכוש מאפיינים נהדרים מהסגנון האדריכלי הביזנטי: קשתות ממושכות ולוג'יאס גדולים. הסגנון הוונציאני-ביזנטי הזה נשמר עד היום, ומשמח ללא לאות את עיניהם של תושבי המקום והמבקרים. דוגמה למבנים כאלה הם הארמונות הרבים והיפים של ונציה.
סגנון ארכיטקטורה גותי ונציאני "ציין" לראשונה מבנים לאורך התעלה הגדולה במאה ה -15. העיר על המים עדיין מתהדרת במבנים גותיים שנראים אפופים מסתורין ותעלומה כלשהי. בפרק זמן זה הפכו חזיתות הבניינים לצבעים בהירים, "מגודלים" עם קשתות צבועות ועמודים דקים מבעבר.
מבנים המציגים את סגנונות האדריכלות והרנסאנס הקלאסיים הופיעו בוונציה במאה ה -16. חזיתות מוארות של מבנים הוחלפו בגוונים חמים יותר, וצורה מעניינת של החלון באה להחליף את הקשתות המעוטרות. דוגמאות לסגנונות אדריכלות אלה הם חצר דאריו (פאלאצו דריו) וארמון גרימאני (פאלאצו גרימאני).
בסוף המאה ה -16 ותחילת המאה ה -17, הסגנון הבארוק "פרץ" לוונציה, תוך שהוא מדלל את הבניינים הגותיים והקלאסיים של התעלה הגדולה. יש לציין כי בתקופה זו התרחשה ההתפתחות המהירה והשאפתנית ביותר של העיר על המים. חותם הבארוק האלגנטי שוכן על ארמונות וכנסיות הלגונה והבזיליקה של סנטה מריה דלה מצדיעה (Basilica di Santa Maria della Salute) - דוגמה חיה.
במאה ה -18 ועד תחילת המאה ה -21, גדות התעלה הגדולה נותרו כמעט ללא מגע: כאן לא הוקמו מבנים, אך מבנים ישנים המשיכו להשתנות. כך תוקנו מבנים רבים לאורך התעלה, וחלקם הפכו לביתם של מוזיאונים ואולמות תצוגה, שעדיין זוכים למבקרים.
רגאטה היסטורית (רגאטה סטוריקה)
תקופות העבר המדהימות והמרתקות של ונציה חוזרות לעיר אחת לשנה במהלך הרגאטה ההיסטורית, שמתקיימת ביום ראשון הראשון של ספטמבר. הראגטות הראשונות - תחרויות סירות - חתכו את גלי התעלה הגדולה במאה ה -14 הרחוקה. זמן מה לאחר מכן, פעולה זו מעט השתנתה: נפתח אליה מצעד צבעוני, שנפתח על ידי סירה מעוטרת עשירה. הרגאטה ההיסטורית היא אחד הפסטיבלים היפים והעיקריים של ונציה, ומושכת תמיד מספר עצום של תיירים מכל העולם.
