"חיים, חירות ורדיפה אחר אושר." מילים אלה, שהונצחו בהכרזת העצמאות של ארה"ב, מזכירות לנו שהרצון להיות מאושר הוא כמעט המשימה הבסיסית ביותר בחיי כולם. לצד רמת התוצר, העושר והחירויות הפוליטיות, יש לקחת בחשבון גם את רמת האושר שחווים תושבי המדינה בעת הערכת מערכת המדינה.
בהתחשב בגורם חשוב זה, הקימו האומות המאוחדות את 20 במרץ כ"יום האושר הבינלאומי ", חג שחגג השנה 7 שנים להיווסדו. ומה המקומות המאושרים ביותר באיטליה? ומה בדיוק הגורמים שמשפיעים על חיוכיהם של האיטלקים? אחת הדרכים לגלות זאת היא לנתח את כל מה שאנשים במדינה שטופת שמש כותבים ברשתות החברתיות. בסופו של דבר 140 תווים הם די מספיק כדי לבטא את הרגשות שלך.
ניתוח של למעלה מ- 40 מיליון ציוצים שנכנסים לשירות המיקרו-בלוגינג הפופולרי מ -110 מחוזות איטליה הראה כי בשנת 2018 הפכה העיר ג'נובה למרכז המינהלי המאושר ביותר.
בירת ליגוריה (ליגוריה) היא המובילה ברשימה, מכיוון שכ- 75.5% מההודעות שנשלחו לטוויטר על ידי נציגי אזור זה נושאים רגשות חיוביים.
קליארי (75.1%) מדרכה על עקבי גנואה. עשרת האזורים המובילים שבהם היא גרה הכי טוב הם ערי פארמה (מקום רביעי עם 72.9%), בארי (בארי) (שביעית עם 71.7%) ובולוניה (71.4%), אשר בשנה שעברה תפסה מקום שני מכובד, ובשנת 2013 הייתה רק במקום התשיעי.
ראוי לציין שכמעט כל הערים הגדולות במדינה אינן יכולות להתהדר ב"רמת אושר "גבוהה. פלורנס בלבד (פירנצה) עלתה במקום ה -15, וצברה 58.2% מהציוצים החיוביים. רומא הגיעה ל -21 מקומות (54%), טורינו (טורינו) ב -91 מקומות, מילאנו (מילאנו) ב -93 עמדות, ונפולי (96) בסך הכל. לפיכך ניתן להסיק שהערים הצפופות עדיין נמצאים במצב של משבר, עובדה שלא יכולה לגרום לגל של כוח ושמחה.
המחוזות ה"עצובים "ביותר של איטליה בשנת 2013 היו אוסטה (44%) ונוורו (45.8%). כמו כן, ונציה (48%) ואולביה-טמפיו (49.5%), שנפגעו קשה מהציקלון קליאופטרה, נפלו ברשימת האזורים הטובים ביותר במדינת היין והשמש. באשר לאזורים, ניתן להקצות בביטחון את פוליה ואמיליה-רומאניה למקומות שבהם מתגוררים האיטלקים המאושרים והכי מחויכים, אך לומברדיה וונטו נחותים משמעותית מהמתחרים שלהם - רק 53% מהם הגיעו לטוויטר מכאן " הודעות חיוביות.
אך מה בכל זאת יכול לשמח את תושבי מדינה יפה, ומה הסיבה לעצב ולמצב רוחם הרע? שום דבר לא יכול לרצות ולהאבל על איטלקי כמו מזג האוויר. בחורף שעבר מזג האוויר הסגרירי הפך לסיבת עצב ברורה עבור התושבים המקומיים (בינואר ופברואר 50.2% מהאיטלקים לא התלהבו מתנאי מזג האוויר), אך הגעתו של האביב העלתה משמעותית את מצב רוחם ב 17.2%. לכן בהחלט ניתן להצדיק את המועד בו בחרו האומות המאוחדות ליום האושר הבינלאומי.
אגב, היום האיטלקי ביותר שלא נחשב לאיטלקים היה צפוי ביום שני (52.9%). קרוב יותר ליום שישי, מצב הרוח של תושבי המדינה משתפר משמעותית, ובשבתות הוא בכלל לא משתנה.
חגים מביאים איטליה 1.8% נוספים מהאושר, אך רק אם הם לא נופלים בסוף שבוע חוקי.
רוב הכיף והחיוכים הם בחג המולד (14% +), אבל גם יום האם לא משתנה (11.1%). באופן כללי, תוצאות המחקר מראות דפוס מעניין: ככל שמתרחקים צפונה מהאזורים הדרומיים של איטליה, כך שמת לב לאיטלקים החיוביים והחיוכים.
