חקלאים מקומיים מתלוננים כי ההצלחה של תוכנית האיחוד האירופי להחזיר את אוכלוסיית הדובים החומים לצפון איטליה מהווה איום הולך וגובר על בעלי החיים שלהם, ואולי גם על האנשים
כשחזר לביתו בשעת לילה מאוחרת למלון ההרים בבעלות משפחתית שלו באיזור דרום טירול האיטלקי, מרקוס וקרין קרשבמר הרגישו מיד שמשהו לא בסדר. במקום הטרחת הכבשים הצפויה ושאגת הברכה של חמור, שתיקה פגשה אותם. פותח את שער עט הבקר, ראה בכיר קרסקרבמר קטע מסרט אימה: איל מת עם בטן קרועה שכב במרכז החדר, בעוד כבש ששרד את אותה התקיפה בקושי חי בקרבת מקום.
הזוג קרסקרבמר היה הקורבן האחרון של טורף שלא נצפה בדולומיטים המושלגים מזה עשורים רבים - דוב חום. פעם אחת, בעלי חיים אלה הובאו לסף הכחדה, ובסוף שנות התשעים הובאו לכאן 10 חיות מסלובניה השכנה כחלק מפרויקט של האיחוד האירופי להחזרת החי האיטלקי. הם שוחררו באזור טרנטינו, קצת מדרום לטירול, שם הם השתרשו באורח פלא בין כרי דשא אלפיניים ויערות מחטניים.
דובים השתתפו באופן פעיל כל כך עד שכעת ישנם כ 50- אנשים, שחלקם היגרו לדרום טירול, האזור האוטונומי דובר הגרמנית באיטליה בגבול עם אוסטריה. עם זאת, תושבי המקום אינם חולקים את שמחתם של הביולוגים האחראים על פרויקט שנקרא החיים לדובים (אורסוס החיים). לטענתם הדובים הפכו יהירים מדי, יורדים דרך קבע מהרים ויערות וצדים צאן, בקר ובעלי חיים אחרים. חקלאים חוששים שעם נטייה זו, דובים שתוקפים אנשים זה רק עניין של זמן.
"לא בכיתי הרבה שנים, אבל הלילה הזלתי דמעות כמו של ילד", שיתף סניור קרסקרבמר בן ה -43, המתגורר עם משפחתו בכפר הזעיר סאל, למרגלות צוק סלעי מכוסה שלג. "הכבשים היו כמו חיות מחמד לילדינו. הדוב שיחרר את פנים. הוא גם תקף חמור ופוני, לשניהם יש צלקות עמוקות ברגליים."
ככל שאוכלוסיית הדובים גדלה, כך גם מספר ההתקפות על כפרים. בשנה שעברה שילמו הרשויות כ 128,000- יורו פיצויים לחקלאים שמהם נהרגו או נפצעו מדובים. מדובר בסכום גדול בהרבה מ -7,000 יורו, שמוחזר לנזק שנגרם על ידי הזאבים, שמנסים גם הם לחזור למקומות אלה.
אמריקנים וקנדים כנראה כבר רגילים להתמודד עם דובים שחורים המסתובבים במכלי האשפה של הפארקים הלאומיים, ואפילו עם מתקפות הגריזלי הקטלניות לעיתים. אך עבור מרבית האירופאים, שיתוף כזה הוא חדש. כשהם הולכים לאורך הדולומיטים, התיירים אינם חושבים על האמצעים של "בטיחות הדובים", המוכרים לתושבי צפון אמריקה. לדוגמא, תליית אוכל על עצים בלילה או שימוש במקל הליכה עם פעמון.
סנורה קרסקרבמר מתמרמרת: "כל האנשים מפחדים. אנו חוששים לעזוב את הבית אחרי חשכה, אפילו בתוך הכפר. לפני שלושה שבועות ירד שלג וראינו מסלולי דוב רק כמה מטרים מהדלת הקדמית."
ראש עיריית הכפר טראמין, ורנר דיסרטורי, תומך באישה: "תפקידם של הרשויות הוא להבטיח את שלומם של האזרחים. אם נחכה עד שיקרה משהו, יתברר מאוחר מדי. ישנם חללים אדירים לדובים בסיביר או בקנדה, אבל יש כאן יותר מדי אנשים "המארגנים איבדו שליטה על הפרויקט, אך אינם רוצים להכיר בכך כדי לא לגרום לבהלה."
עם זאת, תומכי הפרויקט טוענים כי האיום מוגזם מאוד, למרות העובדה שגבר בוגר יכול להגיע כמעט ל -300 ק"ג ממשקלו. ורנר דיביאסי, נשיא התאחדות הצייד המקומית ותומך פעיל באוכלוסיית הדובים ביערות טרנטינו, אמר כי "דובים הם מסוכנים ויכולים להרוג. זה נכון, אך לא היה מוות אחד במערב אירופה במאה השנים האחרונות. ודרום טירול.
"דוב חום אירופי הרבה פחות אגרסיבי מדוב קוטב או מדוב גריזלי. בהשוואה למספר ההרוגים, קרציות ודבורים מסוכנות בהרבה מדובים."
הוויכוח שהתקיים בדולומיטים יקרוב ככל הנראה לאזורים אחרים באירופה, שם הם מנסים להחזיר חיות בר גדולות לאחר מאות שנים של ציד, ירי ובריונות.
