פרארי השתלטה על אוהד על עמוד הפייסבוק

הנער יצר עמוד פייסבוק המוקדש לפרארי, ועם הזמן הוא הפך לקבוצת המעריצים הרשמית של החברה. עם זאת, היוצר לא נותר כלום וכעת מעוניין בתשלום של 11 מיליון דולר עבור אלפי השעות שהושקעו מול המחשב.

ילדתי ​​חולם על המותג המפורסם ביותר בעולם, סטרי פרנסינג. תשוקה טיפחה על דפי רשת חברתית. ואחרי המלחמה המשפטית והאידיאלים שהתנפצו. כל זה בסיפורו של סמי וואסם ודף הפייסבוק שלו על הבית של מרנלו. היה גם מקום לוויכוחים עזים על זכויות קניין רוחני, הגנה על מותגים ושימוש באמצעים חדשים להחלפת מידע.

עמוד הפייסבוק הרשמי של פרארי.

בלומברג, סוכנות אמריקאית, תיאר כיצד סמי וושאם יצר דף פייסבוק על פרארי כשהיה בן חמש עשרה בלבד. כעת, שש שנים לאחר מכן, היו מעורבים שני צדדים בתביעה: סמי ואביו אוליבר הגישו תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים לאחר שהסוכנות Prancing Stallion השתלטה על האתר שלהם. בתורו, נציגי פרארי האשימו את המשפחה כי השתמשו באופן בלתי חוקי במותג: למשל, בפרסום של מוצרים שאינם קשורים לפרארי, וכן בשימוש במותג לצרכים אישיים, כמו למשל שליחת הזמנות ליום הולדתו השמיני של סמי וואשאם.

"אין להם מצפון, היו להם האומץ להרוס חלומות ילדותיים"סמי אמר בראיון. מרנלו ענה: "הבעיה היא לא אצל פייסבוק ולא של המעריצים שלנו. הבעיה היא עם אנשים שמבקשים להרוויח כסף על המותג פרארי". עם זאת, משפחת וות'אם לא עשתה כסף באתר ולא מכרה דבר ברשת.

בלומברג מדגיש כי גישת המכונית הביתה במקרה זה, השתתפותה בתביעה, היא הפוכה מהחלטת קוקה קולה, שבמצב דומה בחרה למשוך מעריצים שיצרו דפי אינטרנט. באופן כללי, כדאי להתחיל עם העובדה על פי כללי הפייסבוק, המשתתפים יכולים ליצור קבוצות מעריצים של המותגים האהובים עליהם, בעוד שהדפים הרשמיים חייבים להיות מנוהלים על ידי החברה. האב והבן וותאם (שאגב הם גם טייסים חובבים) קיבלו במרץ 2009 את המכתב הראשון של פרארי: בית מרנלו בירך אותם על הצלחתם בפעילות ברשת חברתית, שם תוך שנה בלבד הם הצליחו למשוך 500 אלף מנויים. האיטלקים כתבו שם כי "למרבה הצער, נורמות חוקיות מאלצות אותנו לקחת רשמית את הזכויות של מנהלי קבוצת האוהדים." לדברי עורך הדין העצמאי ג'וריס ואן מאן, שהתייעץ עם סוכנות אמריקאית, לאף אחד אין את הזכות לבחור אתר בדרך זו.

עם זאת, וואתם הסכים להפוך את העמוד שלו לדף הפרארי הרשמי. אבל אז מרנלו החליט למנות מנהלי אתרים אחרים, ללא ידיעת היוצרים. בתמורה הם הציעו הצעה לחברות נצחית במועדון סקודריה ומתן זכות שימוש בסמלים. במשך ארבע שנים המשיכו האב והבן לעבוד ולפתח את הדף מבלי לחתום על שום מסמכים, אפילו לא כספיים. כתוצאה מכך הם איבדו את הזכות לנהל את הדף ובפברואר 2013 הם הגישו תביעה נגד פרארי בדרישה לפיצוי בגין 5500 שעות עבודה בעמוד, שהם לא פחות מ -11 מיליון דולר. אבל, לטענת עורך הדין ואן מנן, הטעות שלהם הייתה שהם לא חתמו על החוזה - עם פרטים כספיים, לפני שהסכימו להפוך את העמוד שלהם לרשמי. התביעה תלויה ועומדת כעת בפני בית המשפט בז'נבה.