כיכר קמפו (Piazza del Campo) בסיינה יש צורה יוצאת דופן והיסטוריה מסובכת.
היסטוריה של הכיכר
אזכור האזור במקורות כתובים הוא משנת 1169. באותה תקופה סיינה הייתה רפובליקה ריבונית. סוחרי צמר ובנקאים סיפקו לה את הכוח הכלכלי, סיינה דנאריוס היה מטבע אירופי חשוב. והפיאצה דל קמפו העתידית הייתה צומת דרכי הסחר: מדרום - לרומא; ממערב - לים; לצפון - לפירנצה.
על פי annals, האזרחים פינו שדה (קמפו) בעמק של שלוש הגבעות המאוכלסות על ידי הקומונות של קסטלארה, סן מרטינו וקמוליה, והפכו אותו למקום למסחר. כך "ריבוע השדה" - פיאצה דל קמפו, במקור היה צורה של משפך מוקף במדרונות גבעות. ההבדל בגובה הקצוות לשפלה היה 5 מטרים. תושבי קומונות יריבות הגיעו לכאן לא רק כדי לסחור, אלא גם למיין דברים.
תיעוד בניית החומה, גבול שני ריבועים, שייך ל 1193: פיאצה דל קמפו ופיאצה דל מרקטו. החומה הפכה במהרה ל"בולגנו "- מנהג נענע וסיינה. הפיתוח של פיאצה דל קמפו קשור לכוח "מועצת העשרים וארבע" - נציגי משפחות העשירים של בנקאים (טולומי, סלימביני, בונסוניורי וכו '). אלה היו גיבלינות - תומכי הקיסרים במאבק בסמכות האפיפיור, הבישוף גורש מהעיר.
בדירקטוריון המועצה העשרים וארבע שרדה סיינה את "השעה הטובה ביותר" של סיפורה - ניצחון ביריבה הנצחית פירנצה בקרב מונטאפרטי בשנת 1260. אבל סייאנאנים לא פחות מהפכו ממשלה זו. בשנת 1270 עלתה מועצת תשעה לשלטון - מפלגה של סוחרי גואלף, תומכי פירנצה ורשות האפיפיור. תחת הנהגתם החלה הפיכת הקמפו לשעבר למושב השלטון ומרכז החיים הציבוריים של העיר.
בשנים 1288–1310 הורחבה משימת בולגנו בחזית כיכר קמפו והפכה לארמון הקומונה (Palazzo Comunale, Palazzo Pubblico). בשנים 1327-1349 בנה מגדל, המכונה כיום טורה דל מנגיה. במקביל לבניית המגדל, הכיכר מול הארמון הייתה מרוצפת בלבנים אדומות, המחולקת ל -9 מגזרים ברצועות אבן גיר לבנה. אוהד של מגזרים התמזג לנקודה יחידה מול Palazzo Comunale, והחיבוק החצי-מעגלי של הארמון כיסה את שאר הכיכר. כל מגזר ייצג את אחד משליטי מועצת תשעה, והיה גם מקום התכנסות לשניים מתוך 17 הנגדים העירוניים. קהילות רחוב - המקבילים, שתמיד היו מסוכסכים זה עם זה, השפילו את לוחמתם, תפסו את מקומם בפיאצה דל קמפו.
קפלת השיש הלבן (Capella di Piazza) הופיעה על הכיכר כתודה לבתולה מצד תושבי העיר שנותרו בחיים לאחר המגפה בשנת 1348. במקביל, מועצת העיר הוציאה צו האוסר על בניית בתים הבולטים מעבר לקו שבתוך הכיכר. אחוזות אצולת סיינה הקיפו בצייתנות את פיאצה דל קמפו, ויצרו קו מעגלי שווה באורך של 333 מטר.
כנסיית פטרוס ופול, תוך הפרת ההרמוניה, נהרסה.
מזרקת השמחה (פונטה גאיה) - הנגיעה הסופית ביופייה של הכיכר. הוא נקרא כך לזכר רגשותיהם של תושבי העיר שראו בשנת 1409 מקור מים הזורם מהאדמה בכיכר.
- אנו ממליצים לקרוא: מראות של סיינה
מראות
לכל בניין בפיאצה דל קמפו היסטוריה משלו והוא משמש מרכיב הכרחי להרמוניה. המאפיין הדומיננטי הוא ה- Palazzo Pubblico, שקובע את הסגנון, הסדר ואווירת המתחם כולו. השני בחשיבותו הוא מגדל הארמון.
טורה דל מנג'ה
טורה דל מנגיה (Torre del Mangia) - מגדל הצמוד לבית העירייה, בוני מודרני מפתיעים. שגובהו 102 מטר ועשוי מחומר שביר, הוא עומד כבר 500 שנה ולא קורס. בתולדות העיר נכתב כי מטבעות עתידות נמצאות בבסיס הבניין, ואבנים עם כתובות של תפילות יהודיות וקתוליות מונחות בפינות - ולכן לא רעם ולא ברק מפחידים אותה.
הבניין נבנה בסגנון הגותי של לבנים אדומות, מבנה על גבי אבן גיר לבנה, כמו כתר, מכתיר את המבנה.
בשנת 1360 תושבי העיר הרכיבו שעון במגדל, ופעמון 6 הטונות הוחלף לא פעם, אך הם לא השיגו צליל ברור. אין מזל בבניין ועם השם. הסוגר הראשון שלה היה חובב אוכל וקיבל את הכינוי גלוטון. אז מגדל האור, שהופנה כלפי מעלה, הפך ל"מגדל הזלל ". תיירים, לאחר שנתנו 7 יורו ושברו 400 מדרגות, יכולים להעריץ את הנופים הטוסקניים הגליים ואת הפנורמה של העיר מגובה 88 מטר.
קפלה די פיאצה
הלוגיה החיננית של קפלה די פיאצה למרגלות המגדל היא יצירת ידיהם של שלושה אדונים: הפורטיקו הגותי, המרופד בשיש, נוצר במאה ה -14 על ידי ג'ובאני די ססקו.
מאה שנה לאחר מכן הופיעו קשתות ועמודים בסגנון רנסנס, מעוטרים ביצירתו הפיסולית המשובחת של אנטוניו פדריגי; אחרי מאה שנה נוספות, הקפלה עוטרה בפרסקו של המדונה והילד ואלוהים האב מאת אנטוניו באצי (באצי).
מעיין שמחה
בשנת 1419 הסתיימה הקמת מערכת אספקת מים בסיינה. דרך קילומטרים רבים של תעלות תת-קרקעיות, מים זרמו לפיאצה דל קמפו והושלכו מהאדמה על ידי מזרקה. פונטה גאיה - מעיין השמחה. כעת נבנתה באתר זה בריכה מרופדת שיש של ג'קופו דלה קוארציה. קירות הבריכה מעוטרים בתבליטי בסיס של הבתולה, הקומפוזיציות המקראיות "בריאת אדם", "גירוש מגן העדן" משלימות על ידי מוטיבים פגאניים של האכלת רומולוס ורמוס ריאה סילביה. פסלים של זאבים ואריות שופכים זלי מים מפיהם.
תושבי העיר היו מרוצים מעבודתו של הפסל, מאחוריו היה השם ג'קופו דלה פונטה. כדי לשמר את עבודתו היקרה של המאסטר, היא הושמה במוזיאון והושאר העתק בכיכר.
בית האצולה
ארמונות המשפחות האריסטוקרטיות של סיינה פיקולומיני, סרנצ'יני, בונסוניורי מצלצלים סביב כיכר קמפו ומרכיבים את קישוטו. בולט במיוחד ביתו של סאנסטוני (Palazzo Sansedoni).
בניין הטרקוטה, כמיטב המסורות של סיינה גותית, איחד את חמשת בתי האצולה, והחזית הרחבה התגלתה עם עקמומיות חיננית שחזרה על עיגול הכיכר. הסגנון האדריכלי של ארמון סנסדוני דומה להפליא לפלאצו פאבבליקו, המגדל הגבוה מעל ארמון סנסדוני היה אמור לאזן את טורה דל מנגיה, אך מסיבות בטיחותיות הם נאלצו לקצר אותו.
ראסינג לפאליו
הד לתשוקות שהשתוללו על פיאצה דל קמפו בימי הביניים הוא התחרות פליו - סוסים בין קונטרסים בין 2 ביולי ל -16 באוגוסט. לכל דלפק, כמו מדינה קטנה, מעיל נשק, דגל משלו, בעלי ברית ומתנגדים משלו. הם מתכוננים למירוצים מראש, כל משתתפי הקיץ בתלבושות מימי הביניים עורכים תהלוכות תופים עם דגלים ברחובות סיינה ומסיימים אותם בחסדי קמפו. סוסים ורוכבים התברכו במירוצי סוסים בכנסיות של פיטר ופול.
ביום של פאליו, עשרות אלפי מעריצים מתאספים בתוך הכיכר (הקיבולת שלה היא 40 אלף איש) לכמה דקות של מחזה מרהיב: כל משתתף צריך להסתובב בכיכר שלוש פעמים - רק 1 ק"מ - ולהגיע לגמר. רוכבים לא מנצחים (יריבים יכולים לזרוק זה את זה בכל דרך שהיא), אלא סוסים, גם אם הם מגיעים לקו הסיום ללא רוכבים.
הביזיון הגדול ביותר הוא זה שמגיע למקום השני. הסתירה הזוכה מקבלת 250 אלף יורו כפרס, דגלה תלוי על הכיכר עד למירוץ הבא. וכיכר קמפו חוזרת לחייה הנינוחים.
הזמן יכול להותיר את חותמו על בנייני פיאצה דל קמפו, אך הוא לא יכול להרוס את ההרמוניה שכל נפילה בשלטון נופלת לתוכה. ראויים להערצה הם המאסטרים שיצרו יצירת מופת אדריכלית מחספוסים בשטח.
