אנניו מוריקון הוא מלחין מפורסם, במאי ומעבד מפורסם מאיטליה. רובם מכירים אותו ככותב רצועות מוסיקה לסרטים ותוכניות טלוויזיה. שנות עבודתו הפורה של המוזיקאי זכו בפרס Ordine al merito della Repubblica Italiana. תשע פעמים הוא היה מועמד לפרס הסרט הלאומי אנטה דייויד די דונטלו על יצירות מוזיקליות לסרטים. שלוש פעמים מועמד על ידי איגוד העיתונות ההוליוודית לפרס גלובוס הזהב. זוכה בפרסים ופרסים רבים אחרים.
ביוגרפיה
אנניו מוריקון נולד ב- 10 בנובמבר 1928 ברומא.
ראש המשפחה, מריו מוריקון, היה חצוצרן ג'אז, ואמו, ליברה רידולפי, עשתה עבודות בית.
אנניו הוא הבכור במשפחה, לאחר מכן ההורים החליטו ללדת ארבעה ילדים נוספים.
חינוך
מקצוע האב השפיע על בחירת עיסוקו של הבן הגדול ובגיל 12 הילד נכנס לקונסרבטוריון הרומי הממלכתי של סנטה ססיליה (Conservatorio statale di musica "סנטה ססיליה"), שם מורו הוא גופרדו פטראסי (גפרדו פטראסי). כשהוא לומד שם אחת עשרה שנים, הצעיר מסיים שלוש מחלקות.
הוא מקבל תעודות בשיעור חצוצרה, תזמורת וקומפוזיציה.
עבודה ראשונה
בגיל 16, במהלך השנה, הצעיר מנגן בקבוצה המוזיקלית אלברטו פלמיני, ומחליף את אביו שעבד שם לפניו. מוזיקאים מרוויחים כסף על ידי נגינה בבתי קזינו רומיים, מסעדות ומקומות ציבוריים אחרים.
בגיל 17 הצעיר מתחיל לעבוד כמוזיקאי באחד התיאטראות הרומאים, שנה לאחר מכן הוא הופך למלחין תיאטרון שם.
בזמן לימודיו בקונסרבטוריון מאז שנות החמישים. אניניו מנסה לכתוב מוזיקה משלו, והעבודה מתחילה גם להתאים שירים עממיים ושירים של מלחינים אופנתיים לתכניות רדיו וטלוויזיה. נכון, בתחילה שמו לא הוזכר בקרדיטים, שם עדיף לציין מלחינים מוכרים יותר.
בגיל 33 מוריקון מתחיל לכתוב יצירות עבור המערב האיטלקי. תמונת התנועה הראשונה בה היה אנטוניו מלחין מן המניין הייתה המנהיג הפשיסטי (Il Federale, 1961). תוך 3 שנים נוצרו 24 סרטים יחד עם מוריקון.
מקפצה לתהילה עולמית
פעם אחת הגיע אדם לבית המלחין וביקש מאנניו להרים מוזיקה לציור העתיד שלו. מראה הבמאי נראה מוכר לבעל הבית והוא שאל באיזה בית ספר הוא למד. התברר שהאורח למד פעם בבית ספר יסודי עם אנניו ושמו היה סרחיו לאונה.
לאחר מכן סרטיו של לאון האדירו מוזיקאי מוכשר בכל העולם. הקופות של קומץ הדולרים המערבי שלו (Per un pugno di dollari) עם קלינט איסטווד בתפקיד התפקיד הגיע ל -3.5 מיליון דולר. הסרט נשמע לגיטרות חשמליות אז, פעמוני רחוב והחליל של פן.
אבל אפילו בסרט הזה, השם מוריקון לא היה בקרדיטים, הוא לקח את השם הבדוי ליאו ניקולס (ליאו ניקולס), ובהמשך שינה אותו לדן סביו (דן סביו).
לעבוד עם ידוענים
לאורך הקריירה היצירתית העשירה של המלחין, המוזיקה של אנניו מוריקון נשמעה לא רק בסרטים אירופיים, אלא גם בסרטים הוליוודיים. הוא עבד עם במאים:
- ברנרדו ברטולוצ'י (ברנרדו ברטולוצ'י) בסרט "המאה העשרים" ("נובצ'נטו", 1976);
- פאולו פאסוליני (פאולו פאסוליני) בציור "שומן, או 120 יום של סדומה" ("Salò o le 120 giornate di Sodoma", 1975);
- רומן פולנסקי (רומן פולנסקי) בסרט "בלתי נדיר" ("קפיצי", 1987);
- אוליבר סטון (אוליבר סטון) בסרט "פנה" ("פניית פרסה", 1997);
- דמיאנו דמיאני בסדרה תמנון (לה פיוברה, 1984);
- קוונטין טרנטינו (קוונטין טרנטינו) בסרט "השנאה השונאת" ("השמונה השנואה", 2015) ואחרים.
מאז 1964 חתם אנניו מוריקון על חוזה עם אולפני ההקלטות RCA, שם הוא עובד עם ג'אני מורנדי, מריו לנזה, מירנדה מרטינו ומבצעים נוספים.
סרטי המוסיקה המוריקוניים הטובים ביותר
- בראש הרשימה עומדת בצדק סרטו האמור של סרחיו לאונה, "לאגרוף דולרים". תמונה זו האדרת את אנניו כמלחין בכל העולם. הסרט סימן את תחילתו של שנים רבות של שיתוף פעולה בין שני חברי כיתה לשעבר.
- בשנת 1966 נכללה היצירה הבאה של לאון-מוריקון, "טוב, רע, רע" ("איל בוונו, אי ברוטו, איל קטיבו") ברשימת חמשת הסרטים הטובים ביותר של IMDb.
- אחת היצירות היפות ביותר של מוריקון היא בסרטם של סרחיו לאונה וטונינו ולרי "שמי אינו איש" ("Il mio nome e Nessuno", 1973)
- הלחן המצמרר של אנניו מוריקון הפך את סרטו של ג'ון בוורמן למגרש השדים II: The Heretic 1977 למנהיג הקופות בשנת 1977.
- הליווי המוזיקלי של אנניו מוריקון מהסרט "מקצועי" (Le Professionnel, 1981) בבימויו של ז'ורז 'לאוטנר הביא את המלחמה לתהילה בקרב הצופים הסובייטים. עבור סרט זה בו זכה ז'אן-פול בלמונדו, זכה מוריקון בפרס הסרט הלאומי של סזאר.
- בשנת 1983 הוצגה תמונת הקולנוע הסופית של לאון "Once Upon a Time in America" (1984) בהשתתפות מסלול מוריקוני נוסף שלשמו היה מועמד לפרס גלובוס הזהב. אבל המלחין קיבל רק את "סרט הכסף" ("Nastro d'argento").
- המוזיקה של אנניו מוריקון מסדרת אוקטופוס הפכה פופולרית לא רק במולדת האיטלקית, אלא גם בברית המועצות. העימות בין המאפיה הסיציליאנית למשטרה האיטלקית עורר זה מכבר את תשומת ליבם של מעריצים רבים של הסדרה.
- בשנת 2000 הוענק המלחין לאוסקר על חיבורו לסרט אגדת הפסנתרן של ג'וזפה טורנטורה (La leggenda del pianista sull'oceano, 1998).
- בשנת 2001 הוענק מוריקון לאוסקר על הסרט טורנדורה מלנה (Malena, 2000).
- בשנת 2016, המלחין קיבל אוסקר על ליווי מוזיקלי לסרטו של קוונטין טרנטינו השמונה הנוראה.
המשפחה
בשנת 1957 התחתן המוזיקאי עם אשתו, מריה טרביה, שאליה מעולם לא נמאס להקדיש מוסיקה לכל חייה שלאחר מכן.
קרוביו הקרובים ביותר של המוזיקאי הם אשתו וילדיו. הזקנה אנדראה (אנדראה) המשיכה בשושלת המוסיקלית ומלחינה מוסיקה לסרטים. בנו השני של מרקו (מרקו) הוא ארגון להגנת זכויות המחברים. בתה של אלסנדרה למדה באוניברסיטה לרפואה כנתחת. ג'וניור ג'ובאני עובד כבמאי בחברת יוניברסל.
עובדות מעניינות
- המאסטר אינו יודע את מספר היצירות שכתב, לדבריו מספרם מתקרב ל -500, ומספר הסרטים עם המוזיקה שלו עלה על ארבע מאות.
- בשנת 1985 יצא המלחין לסיבוב הופעות באירופה כמנצח עם קונצרט של מוסיקה אינסטרומנטלית קאמרית מהלחנה שלו.
- אחד התחביבים הוותיקים של מוריקון הוא שחמט. היו לו טורנירים עם גארי קספרוב ואנטולי קרפוב.
- האיטלקי המוכשר כותב לא רק מוזיקה, אלא גם ספרים. בשנת 1996, עבודתו "רומא שלנו" ("RomaNostra"), שפורסמה יחד עם אוגוסטו דה לוקה (AugustoDe Luca), זכתה בפרס "ערים של רומא".
- מספר עצום של יצירות כתובות מעורר כמה מוזיקאים חסרי מצפון לפלגיאט גמור. אז אלכסיי שליגין השתמש במוטיב מ- Once Upon a Time במערב הפרוע (C'era una volta il West, 1968) בסדרת הטלוויזיה הקאלטית הבריגדה (2002)ובסדרה "גנגסטר פטרסבורג" (2000-2007), נלכד הדמיון של הנושא המוזיקלי מהסרט ז'ורז 'לאוטנר "מקצוען" ("Le Professionnel", 1981) עם יצירותיו של אניו מוריקון.
- בנובמבר 2016 המלחין ילך בן 88, אך הוא נראה נהדר ומרגיש נהדר. שומר על השגרה היומיומית ואוכל כמו שצריך. הוא קם בארבע לפנות בוקר, עושה תרגילים ובשעה שמונה מגיע לעבודה. הוא מבלה הרבה זמן באוויר הצח ואינו שותה אלכוהול כלל.
- המוזיקאי מאוד אמונה טפלה, חושש מה 17, שישי וסגול. פעם אחת הוא סירב לראיון עם עיתונאי לבוש ז'קט בצבע שלא מצא חן בעיניו.
- העדפותיו המוסיקליות של המלחין מגוונות מאוד. הוא כותב מוזיקת ג'אז, לפעמים אוונגרדית. קורה שאנדיו מוריקון רואה את הטוב ביותר ברוקנרול או במוזיקה אוונגרדית. יש לו גם הרבה יצירות קלאסיות.
- בשנת 2004 שוחררה על המסכים הרוסים דרמה קולנועית צבאית בבימויו של ולדימיר חוטיננקו "72 מטר", ומספרת על מותה של צוללת. מוריקון הוזמן לכתוב את המוזיקה לסרט והוא לא סירב. לפני כן כתב המלחין מוזיקה לסרט "אוהל אדום" מאת מיכאיל קלטובזוב.
