אם יש בית של ג'ולייט, אז כנראה שיהיה קברה. סרקופג אבן בשטח מנזר פרנציסקני קדום תפס מזמן את מקום הקבר. במקום הזה מבקרים באופן פעיל תיירים מכל העולם.
קבר יוליה, צילום מאת פאולינה
סיפורם של רומיאו ויוליה נחשב לאמיתי. עבודותיהם של סופרים מתקופות שונות מדברים על אהבתם האומללה של זוגות צעירים. סיפורם של רומיאו ויוליה נחשב לאמיתי. שייקספיר כתב את הטרגדיה שלו בשנים 1594-1595.
במשך שנים רבות, אוהדים של שייקספיריים ואלפי זוגות מאוהבים נהרו לורונה מרחבי העולם. הם באים להניח פרחים באנדרטה העצובה - סרקופג של שיש אדום בקריפטה של המנזר סן פרנצ'סקו אל קורסו ברחוב פונטייר. ההערכה היא שאוהבים מתו כאן.
בספקנים אומרים כי קבר יוליה (Tomba di Giulietta) הוא גרסה מחודשת, שנוצרה בשנת 1937 כדי למשוך תיירים לורונה. אז אם זה או לא זו נקודת קרקע, אבל הלכנו למנזר לראות מקרוב את האנדרטה לאהבת הנצח. בדרך אליו מתקבלים תיירים על ידי שלט פשוט: "Tomba di Giulietta".
בגן המנזר, תצלום של בניטו רוברן
על פי התיאור של לואיג'י דה פורטו, הקבר עמד לראשונה בקריפטה של אבן, ששימשה קבר משפחת קפלטי. העלייה לרגל למנזר החלה לאחר פרסום הסיפור הקצר, בשנת 1524. העניין בקבר נמשך והתחדש במשך מאות שנים. הסרקופג הועבר לגן המנזר ואז נבנתה מעליו גלריה מקושתת.
בשנת 1936 יצא הסרט האמריקני רומיאו ויוליה. הקריפטה של מנזר קפוצ'ין שימשה טבע עבורו. אנטוניו אוונה, אוצר מוזיאוני ורונה, הציע להעביר את הסרקופג לצינוק. לאחר יציאת הסרט, הוא סמך על זרמים חדשים של תיירים.
בתוך קבר יוליה, תמונה PiG sty
הנה היא - הקבר המפורסם. סרקופג השיש ריק: ג'ולייט אינה נמצאת בו. הקריפטה ציורית: עם קשתות נמוכות של בנייה מחוספסת, חלונות גותיים וסורגי ברזל יצוק יפהפיים התוחמים את הכניסה. הקבר ניצב באמצע קריפטה ריקה. שולי הסרקופג משוננים - ציידי מזכרות רבים חטפו ממנו חתיכות שיש.
ובכן בחצר, צילום של סמנתה גאס
אנו מלווים על ידי חצר ירוקה ונעימה של המנזר, מוקפת ארקדות. תבליטי בסיס מותקנים על קירות המקלוסטר - כמובן, עם תמונות של סצנות שייקספיריות. באמצע החצר נמצאת באר. מטבעות נזרקות לשם: לזכר, או לאושר - לכל אחד משלו. בגן המנזר לשעבר, סמוך לפורטיקו הארקייד, ניצב חזה משיש של ויליאם שייקספיר.
חזהו של ויליאם שייקספיר, צילום: ג'ומבוריס
איך להגיע לשם
סעו באוטובוס 72 לרחוב Via Dello Zappatore Fr. 2.
