אל באנו ורומינה פאוור: ביוגרפיה, יצירתיות, חיים אישיים, עובדות מעניינות

הדואט של בני הזוג האיטלקים, אל באנו ורומינה פאואר (אל באנו ורומינה פאוור), שירם "Ci sarà" ("שיהיה זה") זכה במקום הראשון בתחרות סן רמו בשנת 1984.

ביוגרפיה של אל באנו

שמו של הזמר בלידתו הוא אלבנו קרריסי. הוא נולד לאיכרים עניים המתגוררים בכפר הקטן סלינו סן מרקו. הורים לא ידעו לקרוא או לכתוב, כל חייהם עסקו בעבודות שדה וגידול בקר, הם היו קתולים קפדניים. דון כרמליטו קרריסי (נפטר בשנת 2005) עזב את כפרו רק פעם אחת, כאשר מלחמת העולם השנייה סחפה את אלבניה, שם שירת תחת חסותו של מוסוליני.

20 במאי 1943, כשרמליטו עדיין הייתה בחזית, ילדה אשתו יולנדה ילד. אבא לכבוד פעולות האיבה קרא לבנו אלבנו שפירושו "אלבני", שם כזה לא היה קיים באיטליה. בהמשך נולד לאלבנו אח בשם פרנקו.

מכל הירושה, היה לילד רק כישרון ותשוקה למוזיקה. בשנת 1955 הלחין את שירו הראשון, ובגיל 16 הבין שהוא לא רוצה לטפח את הכרמים עד סוף ימיו, כאמו ואביו, ארזו והלכו למילאנו. הקריירה של הצעיר החלה כמלצר בבית קפה, ואז עלה על המסוע, ניסה את עצמו כטבח.

שש שנים לאחר שעבר למילאנו, אלבנו מחליט לנסות את ידו בתחרות אדריאנו סלנטנו ל- Voices New, שם הופעת הבכורה המוצלחת של מוזיקאי מתחיל מובילה לניצחון וחוזה עם אולפן ההקלטות Clan Celentano . המפיק גילה שם אחר לצעיר, והמליץ לו לפצל את אלבנו לאל באנו. בשנת 1965 יצא האלבום "La strada" ("דרך"). עם השיר "Devo dirti di no" ("אני צריך להגיד לך לא") מהתקליט הזה, הזמר ניסה להיות משתתף בפסטיבל סן רמו, אך נכשל. הפסטיבל האופנתי והמבוקש לא הותיר לשיר הזדמנות לנצח בשלב הבחירה הקפדנית.

בגיל 24 הוציא המוזיקאי את האלבום Sole "(" בשמש "), שהביא לו תהילה, תהילה ואהבת אשתו לעתיד. על פי הסינגל, צולם סרט באותו שם, עליו נפגשו אלבנו ורומינה פאוור לראשונה.

ביוגרפיה של רומינה פאוור

רומינה פרנצ'סקה פאוור נולדה ב -2 באוקטובר 1951 בלוס אנג'לס, בזוג השחקנים ההוליוודים טיירון אדמונד פאוור (טירון אדמונד פאוור) ואשתו השנייה - לינדה כריסטיאן (לינדה כריסטיאן).

רומינה התפרסמה מאז לידתה. קוראי כל העיתונים האמריקאים והאירופאים ראו תמונה של טירון עם בת יילוד בזרועותיה. לאחר 5 שנים האב עזב את המשפחה, ושנה לאחר מכן נפטר מהתקף לב. אם עם שתי בנות: טרין סטפני הבכורה ורומינה הצעירה עוברת לאיטליה.

מתחילת הגירושין, תוכחה רומינה את אמה בכל הצרות: בגירושים, במותו של אביה, תוך מעבר דירה. היא התבגרה ומרדה יותר ויותר, והפגינה על חוסר ציות. לינדה, לא מצאה כוח להתנגד להתנהגותה של בתה, מגדירה אותה בבית ספר לאנגלי סגור. רומינה שם התנהגה נורא, לא רצתה לציית למורים, דילגה על שיעורים. כתוצאה מכך, כעבור חצי שנה התבקש סטודנט רשלן לאסוף את המסמכים.

אמא, מנסה לרסן את האנרגיה הבלתי ניתנת לשינוי של הבת האקסצנטרית בת ה -14, מסדרת את מבחני המסך שלה אותם היא עוברת בברק. רומינה קיבלה את התפקיד הראשון בסרט "משק בית באיטלקית" ("Menage all'italiana", 1965).

השותפות של הילדה לסט הצילומים היו: אוגו טוגנצי (אוגו טוגנצי), יולנדה ג'יגוליטי (איולנדה ג'יגליוטי), המכונה דלידה ואנה מופו (אנה מופו). באותה שנה צוינה שחרור התקליט הראשון של רומינה, Quando gli angeli cambiano le piume (כאשר מלאכים מחליפים נוצות). לפני שנפגש בסט הצילומים עם אל באנו, פאואר כבר הספיק לקחת חלק בארבעה סרטים. כל הציורים היו עם מגע של ארוטיקה, כך רצתה האם. היא השתתפה בכל צילומי בתה וניסתה לתת לה עצות. האישה האמינה שהנוער עובר מהר, אתה צריך זמן להרוויח על זה כסף ככל האפשר.

לידה משפחתית

הילדה בת ה -16 הגיעה לבדה לצלם את התמונה "Nel Sole". הבמאי אלדו גרימאלדי והדמות הראשית של התמונה ראו מולם בחורה עייפה ומפוחדת, שהחליטו להאכיל אותה לרגע הראשון. מכאן החלה הרומנטיקה של ילד כפרי פשוט והכלה העשירה של הוליווד.

הזמרת בת העשרים וארבע הפכה לחברה וחונכת לילדה. היא אהבה את הטיפול שלו, והוא החמיא להיות חונך.

עד מהרה נטשה רומינה את הסרט והחלה לבלות את כל זמנה עם אהובתה. לינדה נחרדה מהבחירה בבתה, היא פגשה את קארזי בבוז גלוי. איך יכול היה להיות גבר ממושקף וממושקף זה ללא כסף ומעמד חברתי לתבוע את ידה של בתה היפה! אבל העקשנות של הכלה הצעירה לא ידעה שום מחסומים, באביב 1970 היא אמרה לחתנה שהיא מתכוננת להפוך לאם.

הם החליטו לחגוג את החתונה בכפר החתן, והזמינו רק את הקרובים הקרובים ביותר וכמה חברים. הוריו של הצעיר גם לא הסכימו לבחור את הבן, מכיוון ששחקנית מפונקת לא יכולה להיות רעיה ואם טובה. אך רומינה הצליחה לעורר את אמונם על ידי שכנוע האיכרים על אהבתה הכנה לבנם.

לינדה זעמה, היא הציעה לבתה ללדת ילד ולשלוח אותו לבית ספר סגור, ושכחה מאבי התינוק. אל באנו נאלץ להציע לחמותו סכום כסף גדול ככופר בכדי לקבל אישור לחתונה.

4 חודשים לאחר החגיגה נולדה אילניה הקטנה. אלבנו ורומינה פאוור העריצו את בתם. האב המאושר הבטיח, במידת הצורך, להביא את בתו את הירח מהשמיים וקנה למשפחתו בית גדול בפוליה.

ראש המשפחה התגלה כאיש שתלטני ומכריע. אשה צעירה בעבר שפויה צייתה בשמחה לבעלה הנחוש. היא שמחה לעשות מטלות ביתיות וניסתה לרצות את בעלה.

לידת דואט

אולם רצונותיהם של האיטלקים היו סותרים. הוא, משעשע את יהירותו האישית בענווה של אשתו, לא רצה לראות בה רק עקרת בית. ואחרי כמה חודשים של נישואים, הזוג מקליט שיר משותף, "Storia Di Due Innamorati" ("סיפורם של שני אוהבים").

המאזינים קיבלו את השיר היטב, אך הוא עדיין היה רחוק מהתהילה המפורסמת בעולם. המוזיקאי היה אובססיבי ברעיון התהילה, הוא עשה כל צעד וכל אירוע משמעותי, אלבנו ורומינה פאוור, יחד עם העיתונות, היו מכוסים לקהל הרחב מכל עבר. בזמן לידתו של בנם השני ג'רי, האב הצעיר נהנה ממגע עם כתבים והראה צילומים רבים של בנו.

בשנת 1976, אל באנו עם השיר "נוי לו ריבוארמו" ("היינו חווים את זה שוב") יוצא לאירוויזיון, שם הוא זוכה במקום השביעי. האישה לא לקחה בחשבון במיוחד כי הבעל היה נסער. זו תוצאה ראויה של עבודה קשה, אבל המוזיקאי לא היה רק מה שהיה לו. הפעם הראשונה שרומינה ראתה את בעלה היא עקשנית כשהוא הבטיח להסתבך שוב בתחרות ולקבל את המקום הראשון.

אשה נאמנה ומסורה, פילגש אמיתית של בית איטלקי, רומינה לא ביקשה הכרה ציבורית בכישרונותיה, מתוך אמונה כי ידוען אחד הספיק לזוג. לאחר 10 שנות נישואין, היא בסופו של דבר הגיעה לאולפן הקלטות לשיר במקום את זמרת הגיבוי החסרה.

בנפרד ולא ניתן להבחין בהם, הבעל והאישה בזוג הצליחו לחולל ניסים. הדואט שלהם בשנת 1981 נשמע הרמוני וחזק באופן בלתי צפוי.

יצירה משותפת

בשנת 1982 הגיעה השעה הטובה ביותר שלהם. הרכב הצמד "פליסיטה" ("אושר") נכלל בשלושת המנהיגים בתחרות בסן רמו וזה היה התזה. השיר פליסיטה אלבנו ורומינה פאוור גרמו להרבה דיבורים. עיתונאים טענו שהילדה מחדשת את נתוני הקול הטובים שלה לא מספיק ביופי, והמראה הכפרי של אל באנו טוב בתמונות רק כשהוא משויך לחבר הנשמה שלו.

אך הם לא שמו לב לעיתונות. מוזיקאים שמחים השיגו תהילה עולמית. באותה שנה, הקומפוזיציה המוקלטת "אנג'לי" ("מלאכים") עד הסוף אישרה את בני הזוג ככובשי הבמה העולמית. עם הופעה בכל יום, אלבנו ורומינה פאוור נסעו לאולמות רבים, הונם הוערך במיליוני דולרים, הם היו מאוהבים ומאושרים מהחיים.

שנתיים לאחר מכן הביא הפסטיבל בסן רמו ניצחון נוסף לבני הזוג. אלבנו ורומינה פאוור יצרו שוב יצירת מופת בשם "סי שרה" ("רצון"), כשהיא ראויה לתפוס את המקום הראשון בשיר. העיתונים היו להוטים להתחיל לשאול את הזוכים בשאלות מסובכות שאליהן השיבו רומינה ואל באנו בכבוד ובחוכמה של זוג אוהב והרמוני. ההוכחה לאהבתם הייתה לידת בתם כריסטל בשנת 1984. בשנת 1986 רומינה ג'וניור ראתה את האור.

בגרות יצירתית

בשנת 1987 הפך הרכב הצמד של ליברטה (ליברטי) כמעט להמנון של הרפובליקה האיטלקית. אלבנו ורומינה פאוור ליברטה שרו בהופעות רבות, הקומפוזיציה זכתה בליבם של אוהבי המוסיקה בכל רחבי העולם וכבשה את צמרות המצעדים. אל באנו כתב להיטים בזה אחר זה. הוא התעניין רק בעבודה. למרות שרומינה התגעגעה באמת לילדים, היא לא יכלה להשאיר את בעלה לבד ובכל מקום אחריו.

הצעירה הופרעה מהעובדה שילדיה ידעו והעריכו את סבא וסבתא שלהם יותר מהוריהם. היא הרגיעה את עצמה רק שהיא ואלבנו פועלים למען עתידם של ילדים.

אפילו במיליונים, הבעל לא מיהר לפנק את אשתו בתכשיטים יקרים, מעילי פרווה ומכוניות. הוא השקיע בנדל"ן ורומינה תמכה בשאיפות של בעלה. היה צריך לגדל ארבעה ילדים, ללמד אותם, לחנך אותם ולהעניק להם חיים הגונים.

משפחה למופת מעולם לא נתנה הזדמנות להשמיץ את יחסיהם עם צלמי הפפראצי הנמצאים בכל מקום. הם תמיד היו ביחד, תרמו הרבה כסף לצדקה, צילמו בהנאה עם ילדיהם ואחרים.

ירידה בפופולריות

בתחילת שנות התשעים אלבנו ורומינה פאוור לא השליכו שירים, אך המשבר המתהווה של מגמות המוזיקה שלהם דרבן את האיטלקים לכתוב עוד יותר ולחפש גישות חדשות למאזין.

הניסיונות לכבוש את שוק המוזיקה האמריקני נחסמו בגלל התהילה והיקף ההתדיינות שיזם אלבנו נגד מייקל ג'קסון. הוא טען כי השיר של ג'קסון "אתה תהיה שם" הוא פלגיאט לשירו "I Cigni Di Balaca" ("ברבורים של באלק").

בית המשפט אישר את עובדת הפלגיאט וג'קסון שילם לאלבנו סכום כסף מדהים. התביעה, שסיפקה לאל באנו תהילה אמריקאית, נמשכה יותר משנה.

אילניה חסרה

אלבנו ורומינה פאוור אהבו ילדים ותמיד ניסו להעניק להם את הטוב ביותר. אילניה גדלה כילדה רגועה ומאוזנת, מבלי לגרום להוריה בעיות. לפעמים היא אמרה שהיא רוצה לצאת למולדת אמה, אבל היא למדה בהצלחה באוניברסיטה ועבדה בטלוויזיה.

פעם ילדה נרדמה ממש ליד השולחן החגיגי ומאותו הרגע הוריה החלו להבחין באי-ידיות מסוימת בהתנהגותה. הם אפילו לא יכלו להציע שהעיכוב של איליה יכול להיות תוצאה של שימוש בסמים.

אלבנו ורומינה הורשו לנסוע אליה לאמריקה, הבת התכוונה לכתוב ספר על נגני רחוב, ונראה כי שינוי הנוף אמור היה לתקן את הכל. ב- 1 בינואר 1994, איליה התקשרה בפעם האחרונה להוריה מניו אורלינס, לאחר מכן נעלמה.

בני זוג מודאגים יצרו קשר עם המשטרה, אך לא הצליחו למצוא עקבות לבתם. במשך כמה שנים, רומינה הייתה בדיכאון קשה, היא לא הצליחה להתרגל לרעיון שאיליה לא תחזור. הבעל תמך באשתו כמיטב יכולתו עד שיום אחד הצהיר לעיתונות כי איליה מתה והוא כבר קיבל את הרעיון הזה. רומינה ראתה במילים כאלה בגידה. אל באנו החל לעבוד עוד יותר, נטש לחלוטין את משפחתו. לרומינה לא נמאס להתייעץ עם בלשים, כמרים ופסיכולוגים, עד שעשתה יוגה ויצאה להודו. משם הגיעה הרגיעה. הבעל מציע כי בהודו, האישה רימה אותו לראשונה.

רומינה החליטה להתגרש. היא הפסיקה להכיר בחור כפר פשוט בכריש עסקי מופעים שרדף כל הזמן אחר כסף. הבעל כמעט ולא שם לב לילדים, הוא גרם לאשתו, לאחר הריון רביעי קשה, לקום ולהתחיל להקליט אלבום חדש.

רומינה לא הייתה קלה, הבריאות, כמו גם האהבה לבעלה, התערערו. הקמצנות של אל באנו חצתה את כל הגבולות. הוא ספר כל לירה ודרש מאשתו חשבון מלא עבור הכסף שהוצא.

חיים חדשים

בשנת 1996, אל באנו החל בקריירת סולו. קולו השתנה, נעשה צבעוני ומרהיב יותר, הוא לא היה צריך להסתגל למגוון הצלילים הקטן של אשתו. השיר "E la mia vita" ("אלה חיי") שהוצג בסן רמו בשנת 1996, שיקף את כל הטרגדיות בגורל המוזיקאי: אובדן בתו, והפסקה עם אשתו.

במשך שש שנים הסתתרו בני הזוג מהעיתונות את פרידתם. הכל התפרסם לאחר הופעתו של אל באנו עם עיתונאי מסלובקיה.

בשנת 1999, הזוג התגרש רשמית.

אלבנו ורומינה פאוור היום

אשתו השנייה של אלבנו - לורדנה לקיסו האיטלקית (לורדנה לציסיסו) ילדה את המוזיקאית בת נוספת יסמין והבן אלבנו. האיגוד היה קצר מועד, אחרי 5 שנים, והוא התפרק. התשוקה האחרונה של אל באנו הייתה מריה אוסוקינה, סטודנטית בפקולטה הפילולוגית של אוניברסיטת מדינת מוסקבה ומארגנת סיורי המוזיקאי. העיתונות לא יודעת על כך יותר.

לאיטלקי יקבים משלו, אולפן הקלטות, בית מלון.
רומינה קנתה בית ומתגוררת ברומא. היא לא נשואה, כותבת ספרים וציורים. תמונות הזמרת הוצגו בהצלחה רבה בוונציה.

בנותיהם של כריסטל ורומינה הפכו לכוכבי ראווה, וכך גם הוריהם.

עובדות מעניינות

בשנת 1996, במהלך ביצוע השיר "אלה החיים שלי", אלבנו כרע ברך בגמר. אולי ככה הוא ניסה לבקש מרמינה סליחה.
כל הדמויות בציוריה של רומינה עומדות עם הגב לצופה.