יפה להפליא, עם מיניות מדהימה מעבר לקצה, כריזמטית ייחודית, ניחנת בנדיבות בכישרון משחק, לעתים רחוקות אורגנית ומוצלחת, הם גרמו לסערת רגשות כשכל אחד מהמופעים המשותפים שלהם על המסכים. ככל הנראה, הכוכבים התכנסו כך שכישרונות המשחק שלהם החלו לזרוח בהירים עוד יותר רק בדואט משותף.
שני שמות מבריקים - סופיה לורן ומרצ'לו מסטרויאני - הפכו עבורנו, הרוסים, לסמל של איטליה האותנטית הזו. יופי מפואר עם מותניים דקים, מותניים מעוגלות, עצמות לחיים עוצרות נשימה ומסטרויאני חושני עם ריסה כזו בעיניה שגרמה וגורמת לנשים להקפיא בהתפעלות מהערצה.
הנה מה שסופיה לורן סיפרה על פגישתה עם מרצ'לו מסטרויאני: "ברגע שנפגשנו על הסט, ניצוץ בינינו. כולנו הרגשנו אחדות. אותה חוש הומור, אותו קצב, אותה פילוסופיית חיים, קצת אירוניה צינית "עשינו את התפקידים שלנו לציית לאינסטינקט שלנו."
אנו מציגים את חמשת הסרטים המשמעותיים ביותר המציגים שחקנים אהובים.
"אתמול, היום, מחר" ("איירי, אוגי, דומני")
הסרט משנת 1963, שצולם על ידי הוויטוריו דה סיקה המפורסם, מורכב משלושה סיפורים קצרים, שלושתם מגלמים סופיה לורן ומרצ'לו מאסטרויאני. כל שלושת הרומנים מראים לנו זוג שונה לחלוטין. בסיפור הקצר הראשון - אלה הם "אנשים של עם", רועשים, רועשים, עניים, במילה אחת, זה נאפולי. המבקרים ציינו כי תפקידיהם של האיטלקים הרגילים לורן הסתדרו טוב יותר, וזה לא במקרה. רחובות נאפולי הם הסביבה הילידית של האמנית שהיא ספגה בחלב אמה.
הסיפור הקצר השני הוא סיפור על גברת עשירה שהחליטה לערוך תככים עם חותם על שפע צנוע מאוד. כאן לורן היא בורגנית מטופשת, אך בכל זאת מקסימה, בגמר הסרט מועבר למרחקים עם מאהב פוטנציאלי אחר בפרארי.
והסיפור הקצר השלישי הוא המפורסם ביותר, המספר על אשה בעלת סגולה קלה. כאן לורן הופכת לפתע מאישה כלואה לאישה אוהדת וצנועה, וקובעת את דרכו של סמינריון אמיתי. סצנת הסטריפטיז, האהובה על הקהל, עדיין מובילה בצמרת הסצינות הסקסיות ביותר בתולדות הקולנוע. אגב, יש לך הזדמנות לראות את רומא של שנות ה -60, שכן סופיה לורן מתגוררת בדירה המשקיפה על פיאצה נבונה.
נישואים איטלקיים (Matrimonio all'italiana)
בשנת 1964, הסרט הזה כונה על ידי העיתונות והמבקרים הפרויקט המשותף הטוב ביותר. כמובן, לא יכול להיות אחרת. הנוסחה הייתה מורכבת בצורה מושלמת: גאונות הסופר והמחזאי אדוארדו דה פיליפו, כפול כישרונם של לורן ומסטרויאני. הדרמטי, האוניברסאלי לנשים בכל המדינות, סיפור האהבה והפרידה, הבגידה והאיחוד המשפחתי המאושר התקבל במפץ. והשמות הגדולים עצמם - פילומנה מרטורנו ודומניקו סוריאנו - הפכו לשמות עצם נפוצים. לא נדרשו תרגומים או הסברים. אנחנו אומרים פילומנה - אנחנו מתכוונים לסופיה, אנחנו אומרים סוריאנו - אנחנו מתכוונים למסטרויאני.
"חמניות" (I girasoli)
כנראה שבברית המועצות לא היה אדם אחד בגיל העמידה שלא צפה בסרט הזה. אוהבים אחד את השני ג'ובאנה ואנטוניו מתחתנים, אך בן הזוג הצעיר נשלח במהרה לחזית המזרחית. עד מהרה מגיעות החדשות האיומות: אנטוניו נעלם. לאחר שנים רבות, ג'ובאנה נוסעת לברית המועצות כדי למצוא את בעלה. ואז הסיפור עצמו מתחיל. אנטוניו חי ויש לו משפחה שנייה. מעניין מאוד להסתכל על סופיה לורן ומסטרויאני על רקע הנופים הרוסיים, ובעיקר ליד השחקנית הסובייטית היפה לא פחות, ליודמילה סאבליבה, המוכרת לקהל המערבי בתפקיד זוכה האוסקר של נטשה רוסטובה במלחמה ושלום.
"בראבו, בובה!" (לה פופה דל גנגסטר)
השם מתורגם גם כ"גנגסטר והקיטי "," בובת גנגסטר ". ז'אנר קומדיית הפשע עצמה, בשילוב שמותיהם של סופיה לורן ומרצ'לו מסטרויאני, כבר שווה את זה לסקרנות ולצפות בסרט. מבקרים, עם זאת, הביעו ספקות שהסיפור יוכל לאסוף מספיק צופים.
"Pret-a-Porter"
נראה היה כי הסרט רוברט אלטמן הידוע לשמצה אסף כמעט את כל נציגי עסק המופע והסלבריטאים. הסרט שזור ממיקרו-היסטוריות רבות, מעניין, קודם כל, על ידי הברית המצליחה הבאה של סופיה לורן ומרצ'לו מסטרויאני. הבמאי החליט לשחק עם הקהל: הגיבורה לורן מפגינה שוב מעמד גבוה ומציגה סטריפטיז בו הצופה אינו יכול שלא להכיר את הסטריפטיז של זונה מתוך "אתמול, היום, מחר".
לשונות רעות גיששו על פרשת האהבה בין השחקנים, אך הם עצמם הכחישו זאת בתוקף.
"הייתה בינינו קהילה שאני אפילו לא יכולה להשוות מקרוב עם אף אחד מבני זוגי הרבים בסרט", אומרת סופיה לורן (עם דגש על ההברה הראשונה, כך מבוטאים שמה באיטליה). והקהילה הזו הולידה יצירות מופת שאינן חוששות מאף פעם או מאופנה משתנה.
