מדענים איטלקים אישרו כי לפסל "דוד" של מיכלאנג'לו יש ברכיים חלשים מדי, העלולים לגרום להרס היצירה המפורסמת של האמן והפסל הגדול.
אחד הפסלים המפורסמים ביותר בעולם, המציג חזון של הגוף הגברי של הרנסנס, נמצא במאזן ההרס בגלל רגליו החלשות. כפי שהוכיחו מחקרים שנערכו לאחרונה על ידי מדענים איטלקים ממועצת המחקר הלאומית (www.cnr.it) ואוניברסיטת פירנצה (www.unifi.it), ניתן לצדיק את הפחדים ארוכי השנים של היסטוריוני האומנים ואניני טעם בכל עת. התנודות הבלתי פוסקות שנוצרות עקב זרם עז של תיירים לפירנצה, כמו גם התנועה המתמדת, משפיעות ישירות גם על שימור הפסל.
כבר היום תיירים רבים שהייתה להם ההזדמנות להסתכל על פסלו של דוד יכולים לאשר כי סדקים כבר מורגשים עליו. מומחים רבים מסבירים את שחיקת היצירה המהממת הזו של האדון הגדול בכך שפסל שמשקלו 5.5 טון נמצא במצב נוטה, מה שיוצר נטל נוסף על רגליו של דייוויד.
בהתחשב בחומר שממנו יצר מיכלאנג'לו בואנארוטי את הפסל, ניתן להניח כי השמדתו היא עניין של זמן.
החוקרים מסבירים כי "ניתן לראות גרוטאות מיקרו על הברך השמאלית של הפסל ועל הדום המגולף (המהווה גם חלק משמעותי ממשקלו של דייוויד), המאיים על בטיחות הפסל". מדענים הכינו כמה עותקים קטנים של הפסל מגבס, הציבו אותם בצנטריפוגה, וסיפקו את רמת הלחץ הרצויה.
הפסל המקורי ממוקם כיום באקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה, בסמוך למנהרה, ועותק ממנו מונח על הכיכר דלה סיגנורינה. "המנהרה תתרחש במרחק של כ -600 מטרים מהפסל, שידוע שברכיו מנוקדות במיקרו-סדקים. אם לא יועבר לפני תחילת הקמת המנהרה, קיימת סבירות גבוהה שהיא תקרוס. הסיכון להתמוטטות יהיה גדול מדי במקרה של תהודה הנגרמת על ידי חפירת ציוד, כמו גם רטט מרכבות הנוסעות במנהרה ותנועת תיירים, "הסביר פרננדו דה סימון, מומחה פרויקט מחתרתי, בשנת 2011, והתברר שהוא צודק. אניני האמנות מפנים במשך שנים רבות את הרשויות להעביר את פסל דוד ממרכז העיר למוזיאון מיוחד שיכול לעמוד בפני רעידות אדמה, תנועה ועבודות בנייה ותיקון המתקיימות בסמוך.
מיכלאנג'לו עבד שנים רבות על פסל דוד, ולראשונה הוצג הפסל לפלורנטינים ב- 8 בספטמבר 1504. עד מהרה הכריזה פירנצה על פסל של חמישה מטרים כמושא למורשת מקומית, וכן כסמל לכוח הצבאי של העיר למרות גודלו הקטן של דוד. עד היום הפסל נחשב לשיא האמנות לא רק של הרנסנס, אלא של כל האמנות העולמית. בפסל של מיכלאנג'לו מתואר דוד עירום, דמות מקראית, המתכונן לקרב עם גוליית הענק. החידוש שהביא המאסטר האיטלקי היה שמיכלאנג'לו, בניגוד לבני דורו, העדיף להראות את הגיבור לפני ולא אחרי הישגיו.
