בדרום איטליה, ליד מטרה, יש עיר רפאים מדהימה. מאז שנות ה -60 של המאה הקודמת איש לא גר כאן, אך נראה כי תושבי העיר עזבו את המקום רק אתמול ...
רעש העצים מרחוק, נשימת הנשימה הקלה, ציוץ הציפורים וציוצי הציקדות העולים מהכפר השכן - קולות כאלה מלווים את השלווה המדהימה של המקום הזה. ולא מכיוון שתושבי קראקו, כפר מימי הביניים בסביבת מטרה שבאזור בזיליקטה האיטלקי, הם איכשהו שקטים ורגועים במיוחד. העובדה היא שמאז סוף שנות השישים של המאה העשרים קראקו לא היה מיושב: למעשה, זו עיר רפאים.
העיר מוקפת בשדות דגני בוקר ומטעי זיתים, והיא קומפוזיציה פיסולית אחת של בתים שנבנו מקרוב, "שוכנים" על סלע גיר. מעל הסמטאות הקמורות ומדרגות תלולות עולה צללית המגדל הנורמני וטירה מהמאה ה -13. מרחוק נראה שכל זה הוא רק הר גדול אחד: צבעי הבתים, הכנסיות והביצורים זהים לצבע הטבעי של הסלעים עליהם ממוקם היישוב.
אך כבר בדרך לעיר מורגשות השלכות המפולות ההרסניות שהתרחשו במחצית השנייה של המאה העשרים. ביום נורא אחד בשנת 1963 רעד רעש של כוח חסר תקדים את הסלעים וגרם לחללים רבים ולהרס. זה הפך להיות ממש לא בטוח להישאר בבתים, ואחרי האירוע הזה אנשים בחרו לעבור להתנחלות קרקו פשיירה הסמוכה, והטבע השתלט לחלוטין על ידי בתיהם לשעבר.
בזמן המעבר ההמוני התגוררו בעיר כ -2,000 איש, מהם רק זקנים לא רצו להיפרד מבתיהם. אבל אם תשכחו מהזוועות של אותם ימים, נראה שההתמוטטויות לא התרחשו במקרה: בלעדיהן היום לא היינו יכולים ליהנות מהאווירה המדהימה של המקום המיסטי הזה. לא פלא שבמאים מפורסמים רבים צילמו כאן את יצירות המופת שלהם. לדוגמה, מל גיבסון בחר בקרקו לזירת הוצאתו להורג של יהודה מהסרט "תשוקת המשיח".
קראקו מתנשא בתוך נוף סוריאליסטי חרוך מהשמש, באמצע הדרך בין חוף הים לאפנינים של לוסאן. עיירת הרפאים מוקפת בנקיקים וצוקים עמוקים, שטופים על ידי מי גשם הזורמים מהגבעות החותכים באדמת טיט, כמו קמטים ישנים. אך כשהוא מרים את מבטו לנוף הפנורמה ונכנס לעיר, המטייל מופתע למצוא רחובות לא נגועים שנראים כאילו אנשים עזבו כאן רק אתמול. למעט הציוד הקולנועי שמדי פעם, כל הדברים בעיר מתמלאים ברוח העבר: הליכה ברחובות, תוכלו להביט בבתים ישנים, לגלות את חייהם של אריסטוקרטים, אזרחים מן השורה והאיכרים.
כמו לחשים עתיקים, שמות של בלוקים עירוניים מחיים את ההיסטוריה העשירה והמסתורית של המקומות הנטושים הללו. אז השם קנזונייר (איטלקי. "ספר השירים") מקורו של בית מרזח ישן, העומד על שביל רגליים צפוף. על פי האגדה, פילגש יפהפיה של בית מרזח כמו Circe בעזרת קסם הפיתוי שלה, שעבדה לקוחות חסרי מזל.
רובע סן לורנצו (איטלקית: St. Lorenzo) נקראה על שם המזרקה הקמורה העתיקה שנמצאת לאורך רחוב קבונה ומוקפת עצי דקל דקיקים וזיתים שופעים עם כתרי כסף. על קירות המזרקה ניתן לראות צלליות מרגיעות של חוות עתיקות - מבני איכרים קפדניים, שניתן לכנותם יצירת אמנות אמיתית של תרבות כפרית. בתורו, מחוז Sant'Eligio (איטלקית: St. Eligio) מוקדש לקדושתו של הנפחים. קדוש זה נקרא גם על שם קפלה נהדרת עם ציורי קיר מצוינים של המאה השש עשרה, המשקף כמה סצינות עם קדושים סמוך לצליבתו של ישו.
בין הבניינים ההיסטוריים, הטירה, שנבנתה במאה ה -13 ועדיין מסוגלת להתהדר בשערי כניסה שהשתמרו בצורה מושלמת והמגדל הראשי, היא בעלת העניין האמנותי והארכיטקטוני הגדול ביותר. כדאי לשים לב גם לכנסיית סנט וינצ'נזו (סן וינצ'נזו) וכנסיית סנט ניקולאס (סן ניקולה) עם מזבח בארוק עשוי שיש רב צבעוני ושני ציורים המתארים את המדונה והילד ואת המלאך רפאל. בפאתי העיר יש גם כנסיה פרנציסקנית המוקדשת לפטרוס הקדוש, בשני ערוצים מהם תוכלו להתפעל ממזבח הבארוק, בד נפלא מהמאה ה -17 ומקהלות עץ יקרות ערך.
אבל, למרות שאיש לא גר בקרקו זמן רב, אתה לא יכול רק להתפעל מהאדריכלות העתיקה בעיירת הרפאים הזו. לדוגמא, ליד המנזר הפרנציסקני לשעבר בקיץ, מארגנים בכל קיץ קונצרטים של מוזיקה קלאסית, כנסייה וחילונית, המעצימים את האווירה המהפנטת של עיירה קטנה הקפואה בזמן.
איך להגיע לשם
הצג את Kraco: עיירת רפאים באיטליה במפה גדולה יותר
יש כמה דרכים להגיע לקרקו. מטיילים עם מכוניות צריכים לבחור בכביש המהיר A3 סלרנו-רג'יו קלבריה, לנסוע בכביש המהיר iIlburni או Potenza, להמשיך בכביש E847 לפיסטיצ'י סקאלו, ואז לנסוע על SS176 עד לפשיירה ולבסוף לקחת את ה- SS103 לקראקו. למי שבחר ברכבת, התחנה הקרובה ביותר נמצאת בפיסטיצ'י סקאלו (18 ק"מ), ושדה התעופה הקרוב ביותר הוא בארי, 119 ק"מ.
אין מלונות בקרקו, וזה לא מפתיע. לכן, יהיה זה הכי קל למצוא מלון בעיירה פיסטיקי, שנמצא 20 ק"מ משם. מכיוון שאפילו בקרקו פשיירה עבור המטייל יש במקרה הטוב אחוזה לאגרנות, זה ספק. אגב, מטרה ממוקמת 60 ק"מ מקרקו - בהחלט שם כל תייר יכול לבחור בית מלון לפי טעמו.
