במהלך הרחבת שטח פלורנטין גלריות אופיצי בוני (Galleria degli Uffizi) גילו מאות שלדים מתחת לבניין, שעל פי ממצאים ראשוניים של ארכיאולוגים ניתן לתארך אותם עד המאה 5-6 לספירה, כשמכת פגעה בעיר.
שישים שלדים לא ידועים שהתגלו מתחת למקדש של יצירות מופת מפורסמות בעולם כמו לידת ונוס מאת סנדרו בוטיצ'לי וטונדו דוני מאת מיכלאנג'לו נקברו בחיפזון , אומרים מדענים, שהגורם לה באותה תקופה יכול להיות רק מגיפה קטלנית.
פלורנטין מופתעים יותר מממצא היסטורי יוצא דופן. איש לא ציפה שמתחת הבניין המפורסם בכל איטליה והעולם במרכז פירנצה יהיה "פומפיי" קטן - עדות לאסון נורא בקנה מידה עירוני.
מקום קבורה המתוארך לסוף האימפריה הרומית התגלה בעת שעבד בחדר הקריאה התחתון של ספריית Magliabechiana, שנמצא בסמיכות לפיאצה דל גרנו.
במשך חמישה חודשים, ארכיאולוגים מנוסים הסירו בזהירות את גופותיהם של תושבי העיר לשעבר וציין את המרחק המינימלי ביניהם. לדברי מומחים, סימן זה מעיד על קבר עירוני משותף. עם זאת, מדענים לא הצליחו לקבוע סימנים שיאפשרו לקבוע במדויק את סיבת המוות. בדיקת השלדים לא העלתה סימני מאבק או תשישות.
הארכיאולוג אנדראה פסינה אמר לכתבים כי רק ניתוח DNA יקבע בדיוק מה גרם למותם של קבוצה גדולה זו של אזרחים. פסינה עצמה עדיין מתעקשת שהמגפה של יוסטיניאנה היא האשמה בכל דבר - מגיפה זיהומית שביצעה מעשי זוועה בחלק המזרחי של האימפריה הרומית במאה ה -6 A.D.
זו מכת זו, שלטענת ההיסטוריונים גבתה כמאה מיליון נפש מכל רחבי העולם, מכונה אחת הגרועות בהיסטוריה האנושית.
בשיאה של המגיפה בקונסטנטינופול העתיקה, מתו כל יום חמישה עד עשרת אלפים איש. רק בשלב הראשוני, מכת יוסטיניאנה "כיסחה" כ -40 אחוז מתושבי העיר הגדולה, ובהמשך הפכה למקור לרבע מכל המחלות שהופיעו אחריה באזור הים התיכון.
לדברי ההיסטוריונים המערביים, המגיפה "סחפה" כמעט בכל חלקי העולם. התפרצויותיה נרשמו במרכז אסיה ובדרום צפון אפריקה, כמו גם באירופה, מדנמרק המודרנית ועד אירלנד. מחקרים גנטיים מראים כי מכת יוסטיניאנה הוחדרה לארצות אגן הים התיכון מסין.
באופן כללי, התפרצויות של מחלות איומות השפיעו מאוד על כל מהלך ההיסטוריה האירופית. היסטוריונים מודרניים הובילו מגיפה לכבוד הקיסר הביזנטי יוסטיניאני הראשון, שהיה בשלטון כשמגפה קטלנית סחפה את רכושו. ועד היום נשמרו נתונים ומסמכים המצביעים על כך שגם יוסטיניאנוס עצמו הובס על ידי המגיפה, אך בסופו של דבר השליט הגדול של האימפריה הרומית הצליח להביס אותה.
לאחר שהמגיפה נסוגה בסוף המאה ה -6, עד המאה ה -14 לא היו התפרצויות חדשות.
אך כבר בימי הביניים אירופה הייתה מכוסה על ידי המוות השחור, שתפס בחוזקה את האזור ולא נסוג עד המאה ה -18. מגיפה חדשה טענה כשליש מכלל אוכלוסיית אירופה, סין והודו. בסוריה ובאפריקה מתו כחצי מיליון איש מהמוות השחור. כיום, המוות השחור נחשב למגיפה השנייה הכי מסוכנת אחרי "הספרדי", שתפס את אירופה בשנים 1918-1919.
