בגיליון האחרון הלהיט הלהיט מארק אנתוני הניח כפות מגרפות הן על אוצר המדינה והן על כל ארכיב ההתכתבויות של קיסר המנוח, ורק עדותו המאוד לא צפויה של הדיקטטור קצת בלבלה את תוכניותיו.
19 במרץ, כשהוא לוקח עמו את הסמרטוטים העקובים מדם שהיו לאחרונה הטוגה של "אבי האומה", אנתוני הלך עם המשמר להלווייתו של גיא יוליוס. האנשים שהתאספו שם היו קודרים מאוד וקודרים - האריסטוקרטים המטורפים הרגו את המגן שלהם וכמעט את המיגוד. בהתחלה, מארק ניסה להיות קל יותר בסיבובים ולהחליק ביטויים. אבל אז הוא נסחף ונכנס לזעם, וצייר תמונות אימתניות של אלימות מצד המון שגיאות טבע חמדניות ורעבות כוח על שלמות במסווה של אדם, שליט רומא נולד, חביב אוניברסלי ופשוט הבחור מדהים קיסר. הדובר ניהל לעצמו טוגה מנוקדת.
לא ידוע על מה סמך מארק, מדבר בצורה דומה לקהל קשה שכבר היה להוט לפעולה מיידית, אך הוא השיג תוצאה בולטת.
- ראשית, אזרחים פעילים במיוחד שברו את כל החנויות לכל הרוחות עם כלבים ובנו קיסר לוויה שיקי מהריסות בניינים ורהיטים.
- שנית, מול אנתוני, נדהם מהשפעה כה עוצמתית, הציבור התחיל להסתובב ולחפש אחר קשרים קלילים, מכיוון שמארק, בלי לחשוב פעמיים, כינה אותם בשם.
למרבה המזל, הרוצחים הבולטים והמרתיעים ביותר בהלוויה החליטו בזהירות לא להאיר, אלא במקום זאת לחזק טוב יותר את בתיהם ובאופן כללי לחפור למרתף למקרה. זה עזר. נכון, בזמן הקצר שלאחר קבורת האש, עדיין הייתי צריך לברוח מהבירה - הסנאט חזר עליהם, אך תושבי העיר, שהורעלו במיומנות על ידי אנתוני, לא ידעו מילים כל כך חכמות.
- אנו ממליצים לקרוא: עליית ספרטקוס
לאחר שהבטיח את עצמו מאוהבי רודנים חותכים, אנתוני, בנקמה, התחיל לעבוד בשם עצמו, אהוב ויקר. באמצעות הקרט-בנאנץ 'שהונפק לו כל-כך על ידי סיקרו, לא הועיל לו, קונסול הוציא כמה חוקים על ההר באומרו כי קיסר כל כך רוצה. לרוב, התקנות החדשות שימשו מטרה חשובה - לשדל את החיילים העניים והוותיקים כדי שלא יהיה שום פיצוץ חברתי.
ובכן, העובדה שמארק ואחיו נכנסו לנציבות חלוקת האדמות בין הקטגוריות לעיל אינה מפתיעה, נכון?
אגב, מטורף עירוני פתאומי הופיע בבירת הרפובליקה והכריז על עצמו כקרוב משפחה של הנרצח גיא יוליוס. לא, בהתחלה הוא כמובן גרם לאי-נוחות מוחלטת - הוא אסף אנשים, לגיונרים לשעבר ופשוט כל מיני שוליים, צעק מגונה על רוצחי קיסר, דחק בכולם לנקום ולהעניש באכזריות את כולם. סמנו יוזמות כאלה מהשטח היו כמו מגל פטיש - דבר אחד להתחיל קהל במו ידיכם, ודבר אחר - כשמישהו עושה זאת בכוחות עצמו, מבלי להתייעץ אתכם ומונחה לא על ידי המטרות הטובות של העשרתכם, אלא על ידי אידיאולוגיה טהורה ובלתי מובנת.
לפיכך, בצו של אנתוני, נתפס המתחזה, הוצא להורג, מבלי לטרוח בשום בתי משפט, ודומיו התפזרו באכזריות והודחקו, תוך שימוש פעיל בטיעונים קטלניים. רק שימו לב שמרק אהב בדרך כלל להתמודד עם מתנגדים מהחוגים התחתונים בצורה שהביאה בהדרגה את מידת האהבה העממית אליו לערכים שליליים - הם לא יכלו לתקן את המצב בעזרת חלוקות קטנות.
אולם, כשהוא פונה לסנאט עם תלונה דומעת על קיצונים-טרוריסטים הגורמים לאי שקט ואולי אף יכולים להיהרג ביד חמה, אנתוני השיג אישור לשכור שומר אישי שיגן עליו מפני בגידה לא נעימה. ומייד ניצל בנדיבות את המנדט הזה, לאחר שהתאסף בשורות הבריונים שלו 6,000 איש - ותיקי מלחמה מפוחזים ונאמנים.
לאחר שהתנער מהקונסול השני לגיהינום, הפוליטיקאי הפך כמובן לא לדיקטטור הבלעדי, אלא בהחלט לאיש החזק ביותר ברומא. הוא בבעלות מדינה, יש לו מכתבים של קיסר, יש לו לגיון משלו, אין פרטור (ראש העיר, לדעתנו) בעיר, יש רק קונסול אחד באלף קילומטרים מסביב. שרמן!
קיקרו, אהוב ותיק של חירויות דמוקרטיות, הבין שאיכשהו הרצח של גיא יוליוס, עליו היו כל כך הרבה תקוות, לא הביא שום דבר טוב לרומא ולא אישית. המנוח לפחות היה אדם הגון, ולא חוטף חסרי מצפון, כמו כמה.
בינתיים, גאוס אוקטביוס, שישב לעצמו בשקט ובשלווה באפולוניה מאילליה (זה באלבניה המודרנית) וסיים את לימודיו, הגיעו חדשות פתאומיות על טונות של אושר שנפלו עליו. חבריו וקרוביו של גיא, כמוהו, קצת התערערים מכל קופה כזאת ומיד התחילו לחשוב איך להמשיך. יותר זהיר וביישן יעץ למגה-הצעה לאימוץ לא לקבל, לשכב נמוך ולא לצאת לטיול במשך כמה שנים לפחות. עדיף להיות אריסטוקרט קטן באלבניה מאשר עוד גווייה מוכתרת ברומא. הלגיונרים, שהוצבו באילריה, נהפוך הוא, אמרו בשמחה לגיא שמבחינת אביו הקרוי הם הר, ובשביל בנו הם יקרעו את כולם בהתזות קטנות, ומיד הציעו לכל הקהל ללכת לבירה, לנקום, לפגוע ולשחוט מיותר. עם זאת, מלחמות אזרחים כבר במגמה, אי אפשר לרמוס נגד אופנה.
בהרהור, הצעיר בחר באפשרות פשרה, דרך אמצעית, ובכל זאת נסע לאיטליה, אך לא עם קהל של אורוק-חי מסור, אלא פשוט עם שומרים - כדי לא לבעוט בשוגג. באותה תקופה הוא לא ידע כלל כיצד במטרופולין הם מתייחסים להפסקת חייו של אביו ולעצמו. פלישה לשם בראש הלגיון פירושה מיד להתחיל בלאגן ארוך עם סיום לא ידוע, אך החמצת סיכויים כאלה גם איכשהו מטופשת.
כשהגיע לאיטליה והראה לציבור את פיזיונומיו האריסטוקרטיים, הבין הרומן הצעיר שהכל לא נורא כמו שזה נראה מאלבניה! המקומיים אהבו מאוד את קיסר והם היו מוכנים לשאת את בנו בזרועותיו - ובכן, אם מדובר בוותיקים ובשכבות העניים יותר באוכלוסייה, האצולה עדיין לא החליטה על יחסה למתרחש בסביבה. למרות שקיקרו, שפגש את גיא בקמפיין, הראה לו כל תמיכה ואישור אפשרי בדרך הפעולה - כבר היה כואב להוציא אותו ממארק אנתוני, שהיה רוכל ברומא.
לאחר ששקל את כל היתרונות והחסרונות, הצעיר קיבל את אותה החלטה והסכים להפוך לבנו של קיסר. מאז שמו אוקטביאן. במאי הוא הגיע לרומא, וגרם לעיכול חריף באנתוני הנינוח מעט.
כיצד יתפתחו היחסים בין פוליטיקאים צעירים ולחוצים? האם החלום של קיקרו להחיות מסורות רומאיות ישנות יתגשם? נכתוב בקרוב.
היסטוריה כיף במיוחד עבור איטליה בשבילי.
