כיף, רעש, ריקודים, שמפניה ויין - כל זה חתונה איטלקית טיפוסית. במשך מאות שנים, הכנסייה הקתולית, שנוכחותה לא השתנתה בחיי כל איטלקי, שמרה על מסורות חתונה, שבלעדיהן כל חגיגה של הקמת משפחה חדשה עדיין אינה שלמה.
מכון נישואין והיסטוריה
אירוע חשוב שהשפיע על מוסד הנישואין באיטליה היה פלישת הכובש הצרפתי נפוליאון למדינה, שהכירה רק בנישואין אזרחיים כחוקיים, מה שסותר באופן מהותי את החוקים והקאנונים של הכנסייה הקתולית. עם זאת, זה לא מנע יצירת מסורות חתונה חדשות: כעת בטקסים תפס מקום מיוחד על ידי מה שמכונה "עץ החירות", אותו נאלצו הזוג הטרי להסתובב שלוש פעמים. ורק לאחר מכן נרשמו נישואים חדשים בעיריות מקומיות. לאחר עזיבתו של נפוליאון באיטליה, נישואיהם של הכנסיות נכנסו לתוקף שוב, ונשמרה המסורת של "עץ החירות".
מנהגי חתונה ומסורות משותפים הרבה לאלה שאנו עוקבים בקביעות בארצנו. כך, למשל, באיטליה, כמו בימים עברו, כיום נהוג לבקש את ידיה של הכלה עבור הוריה, אבל אם ברוסיה, בלארוס ואוקראינה החתן הפוטנציאלי מטפל בזה עם אביו האהוב, אז באיטליה הכבוד הזה מתגלה כאמא של הילדה. וזה חייב לקרות בהכרח בארוחת ערב משפחתית. לאחר קבלת האישור לנישואין, נאסר על הזוג הטרי לעתיד להישאר לבד עד החתונה.
שדכניות
בארגון החתונה, תפקיד המפתח הוקצה וכעת מוקצה לשדכנים, העוסקים בסידור החגיגה המיוחלת, לוקחים בחשבון את כל הפרטים ומוודאים שכל המסורת מכבדת במלואה. תחת הנחייתם הקפדנית, כולנו מכירים את הנוהל הידוע של "לקנות" את הכלה, כאשר החתן נתון לניסויים רבים, שמטרתם להוכיח את אהבתו לנערה. כאשר סוף סוף "ממוקש" את הכלה, מתחיל מנהג צבעוני נוסף: פרידה צעירה מהוריה. כל זה קורה תמיד בליווי שירים וריקודים.
משרד הרישום האיטלקי
לאחר שנפרדנו מההורים, החתן והכלה, כמו גם כל החברים והקרובים שהוזמנו לחתונה, גשו לבית החתונות, שם מתקיים רישום חגיגי של תא חדש לחברה. מכיוון שלדיו בתעודות הנישואין אין זמן לייבש, תהלוכת החתונה כולה נשלחת היישר לבית החתן כדי לחגוג אירוע משמח.
בימים עברו האמינו שאם הכלה תדרוך על סף ביתה, הדבר יביא אילונות איומים למשפחה הצעירה. וזו הסיבה שהאיטלקים מצאו דרך מקורית מאוד להימנע מכך: על פי מסורת עתיקה, שמקורה, אגב, באיטליה, על בעל חדש, להעביר את אשתו דרך סף הבית בזרועותיו.
חג לכל העולם
ואז הכיף האמיתי מתחיל בשירים וריקודים, שבלעדיהם אי אפשר לדמיין חתונה איטלקית. יין ושמפניה זורמים כמו מים, והשולחנות מלאים בכלים וממתקים טעימים. לכל האורחים מחולקים תיקים עם חמישה ממתקים, שכל אחד מהם פירושו משאלה למשפחה צעירה: בריאות, עושר, כבוד ועוד ועוד.
במהלך החג החגיגי, על כל כלה להפגין את כישורי הריקוד שלה על ידי ביצוע ריקוד שילדות לומדות הרבה לפני החתונה. אך ככלל, הצעיר לעולם לא מצליח להשלים את זה לבד: קרובי משפחה וחברים רבים מצטרפים אליה.
זוגות אמונות טפלות במיוחד מעדיפים להתחתן ביום ראשון בסוף הקיץ או בסתיו: תקופה זו נחשבת לטובה ביותר לאירוע חגיגי זה.
אם כבר מדברים על מסורות חתונה ישנות, ראוי להזכיר את המנהג שהגיע מרומא העתיקה. זהו "ירח דבש" שבמהלכו נאלצו הזוג הטרי לאכול דבש בשבועות הראשונים לחייהם יחד. באיטליה המודרנית, במיוחד בחלק ממחוזותיה, תושבים שמרנים עדיין מברכים על מסורת זו לעקוב אחריה בקפדנות, מתוך אמונה קדושה כי דבש יביא לזוג צעיר חיי משפחה מתוקים.
