עוד עבודה, רווח ופרודוקטיביות: אם הייצור האיטלקי היגר, הוא מתחיל להרוויח. מותגים שעברו לחו"ל אינם מאבדים את זהותם הלאומית. על פי המחקר, חברות איטלקיות, שנרכשו על ידי תאגידים רב לאומיים, מתחילות להתפתח בצורה הרבה יותר אקטיבית.
בעשר השנים האחרונות כמעט 500 מפעלים איטלקיים עברו לידיהם של בעלי זרים, בעוד שהם הגדילו את התעסוקה, שפרו את הפרודוקטיביות, הגדילו את הרווחים.
וכל זה, מבלי לאבד זהות לאומית. דוגמא: ולנטינו כיום שייך לאמיר מקטאר, אך כולם ממשיכים להאמין שהמותג הזה הוא איטלקי בלעדי. סטריאוטיפים אוניברסליים נשברים על ידי מחקר שנערך על ידי איגוד המחקר האיטלקי Prometeia.
ההערכה הרווחת היא כי ברגע שהמותג שהוקם היסטורי תוצרת איטליה "משנה אזרחות", הוא מאבד מיד ערך (ותפקידים) לכלכלה האיטלקית.
כמובן שיש בזה אמת כלשהי, אך יחד עם זאת ההיפך הוא הנכון. על פי המחקר "פרומטיה", "השפעת רכישת חוץ על פעילות חברות עסקיות איטלקיות", מסוף שנות התשעים ועד ימינו, חברות שנרכשו על ידי חברות זרות השיגו שיעורים גבוהים למדי: הכנסותיהם צומחות בשיעור ממוצע של 2.8% לשנה; שיעור התעסוקה - בשיעור של 2%; תפוקה - ב -1.4%.
"בכך שהם הופכים לחלק מקבוצות על-לאומיות", נכתב בדו"ח, "חברות כאלה לא רק הגדילו מכירות על ידי כניסה לשווקים חדשים, או שפרו את הפרודוקטיביות על ידי החדרת מערכות ניהול עבודה מתקדמות יותר. חשוב הרבה יותר שהמעבר לשליטה זרה לא הוביל ל "הגברת האבטלה. להפך, ככלל, תקבולים במזומן חדשים והרחבת ייצור דורשים עלייה במספר העובדים."
יש להוסיף כי תאגידים רב-לאומיים גדולים מוציאים לעתים קרובות סכומי עתק על מחקר וחידושים מדעיים שונים (תחום בו איטליה משקיעה הרבה פחות מזה שנים רבות מגרמניה או צרפת). חלקם בתמונת המדינה הכוללת הוא כ -24%, למרות שרק כ -7% מכלל משאבי העבודה האיטלקיים עובדים עבורם. ועוד דבר אחד: תאגידים חוצה-לאומיים הצליחו להגיע ל -16.4% מסך היקף הייצור במדינה ול -13.4% מערך המוסף.
לכן העברת הבעלות אינה מובילה בהכרח לירידה במערכת הייצור. להפך, ברמה הגלובלית היכולת של חברה למשוך השקעות מחו"ל היא תנאי הכרחי לתחרותיות.
די לזכור שאם בשנת 1990, בתחילת המהפך הכלכלי העולמי הזה, ההשקעות הישירות הזרות הסתכמו בכ- 1/10 מהתמ"ג העולמי, הרי שהיום הן הגיעו כמעט לשליש ממנו.
ומצד שני, יותר ממחצית הייצוא הסיני מורכב ממוצרים המיוצרים על ידי תאגידים חוצה לאומיים בסין. מי שמחליט למשוך השקעות זרות לשטחו, סביר יותר לנצח במלחמת שוק.
